ניתוח על פי מושגים בהומור- 

"אנחנו במפה" פרק 1:

'אנחנו במפה' היא תכנית מערכונים סאטירית המעבירה ביקורת על עולם הספורט הישראלי. כל מערכון מתייחס לפן אחר של הספורט: מכדורגל להתעלמלות אומנותית, ומשחקני ספורט לאוהדים שלהם וכולי. כל מערכון פותח בציטוט מאתרי ועיתוני ספורט, שכן המערכון מתייחס ומציג לכאורה מה עומד מאורי הציטוט. בניתוח הבא אתייחס לכל מערכון בפני עצמו על פי הסדר הכרונולוגי בתכנית:

המשפט של במבי וייצמן ודוד קבב:

הציטוט: "כדורגל ישראלי: יותר אלימות, יותר גזענות, פחות אכיפה"

וייצמן וקבב הם אוהדים מושבעים של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", שכן מזוהה עם תופעות אלימות וגזענות רבות כלפי אוהדים של קבוצות כדורגל שונות וכלפי קבוצות שונות בחברה. במערכון מוצג המשפט של האוהדים לאחר שאלה פוגעים באופן קבוע בכביכול יריביהם במגרש. השופט גוזר עונש חמור, אך הנאשמים מזלזלים "כבודו לאן עפת? כולה כדורגל" ומערערים. לופ זה חוזר על עצמו מספר פעמים, עד כי נראה שהעונש התבטל. לאורך כל המערכון הנאשמים לא מתייחסים ברצינות לדברי השופט ונראה כי גם לו לא אכפת מכך.

סנקציה-המערכון בא ללגלג על מערכת המשפט בישראל שערה לאלימות ולגזענות המתרחשת במגרשים ועדיין אינה מענישה כהלכה את הפוגעים.

הומור והשתייכות לחברה- אפשרות לגעת בטאבו ולמתוח ביקורת על המערכת

גיבור קומי- האוהדים- וייצמן וקבב

קורבן קומי- השופט

בסיס משותף- הטקסט מהווה בסיס משותף למי שחווה אלימות במגרשים או מודע לכך ותומך למיגור התופעה. הכדורגל הישראלי הוא נושא רחב וידוע המערב בתוכו מספר גדול של מקרים שהתפרסמון בחדשות, ולכן המערכון יוצר גיחוך/ההזדהות רבה בקרב הצופים (ביניהם אוהדים וקורבנות לאלימות במגרש).

טקסט סגור- הטקסט הוא בעל רעיוןן מרכזי אחד, והוא המסר שהמערכון רוצה להעביר. דבר זה בולט בכך שישנו ציטוט המראה דעה ועליו מושתת המערכון, מה שיוצר מסגור בהבנתם של הצופים את הטקסט.

מודל הול-אופוזציה- הטקסט מלגלג על מערכת המשפט בישראל שהיא בקו ישיר עם השלטון. לרוב הצופה יסכים עם המסר שמועבר במערכון, אמנם המסר מציג אופוזציה והתנגדות לשיטת המשפט.

מדיה, הומור ושינויים חברתיים- המערכון מתייחס לאלימות שהתפתחה במגרשים בזמן האחרון, ולגזענות הרבה נגד קבוצות רבות באוכלוסייה. הגזענות היא על רקע השסע הלאומי והופוליטי בעיקר

אימון נערות בנבחרת ההתעלמות האומנותית:

הציטוט: "את המקרר בלילה היינו מדביקים עם סלוטייפ"

נבחרת ההתעלמות האומנותית מורכבת משש נערות שרק התחילו את התפתחותן הפיזית וכבר נמצאות תחת משטר תזונתי רצחני ומאמנת השולטת בהן ביד קשה. המערכון מציג את את אורח החיים הקשה של המתבגרות בקבוצות הספורט ועל המאמנים הנוקשים שלהם, כאשר ישנו דגש על המאמנים מברית המועצות. במערכון ישנם מספר מישורים עליהם מועברת הביקורת: משטר תזונתי קשה של המתאמנות, פגיעה בבטחון העצמי שלהן "יש לנו פה דובי", פגיעה בהתפתחות הפיזית שלהם (מעבר לתת התזונה), השוואה בינן לבין עצמן, התנהגותם של המאמנים מברית המועצות (כאשר הם משנים את שם המתאמנות לשם "רוסי", המבטא שלהם ועוד) 

סנקציה- המערכון בא להעביר ביקורת על המשטר הנוקשה שהביאו עמם המאמנים מברית המועצות, כאשר יש מספר רחב של נפגעים ונפגעות שאינם פוצחים פה.

גיבור קומי- המאמנת זינה

קורבן קומי- המתעמלות (בדגש על נטע "נטשה")

טקסט סגור- קשה לא להתחבר למסרי הטקסט, כאשר הם נוגעים בערכים אוניברסליים. תת התזונה של הבנות, הפגיעה בבטחונן העצמי ועייוות גופן ושמן על ידי המאמנת הן פגיעות שלא יכולות לעבור על סדר היום. הקורבן במקרה זה הוא קורבן שרוב הצופים יתחברו אליו ויחושו הזדזהות מתוך חמלה.

מודל הול-אופוזציה- התכנים המועברים במערכון הם במטרה לחוש הזדהות עם הקורבן ולכן המסר המועבר מנוגד לחלוטין למתרחש במערכון.

אתר ספורט "wow":

הציטוט: "אתרי הספורט מעוטרים דרך קבע בתמונות של דוגמניות בבגדי ים"

אתר ספורט "wow" הוא אתר  ישראלי המביא חדשות על הספורט בארץ ובעולם. העובדים עובדים תחת העורך הראשי של האתר, דמות אנרגטית וצעקנית שמעניין אותה מספר ההקלקות וההיכנסויות לאתר ותו לא. לכן, העורך מרבה בהכנסת תמונות פרובקטיביות לאתר שאינן בהכרח קשורות לנושאי הספורט, וזאת במטרה למשוך את עיני הקוראים. העובדים שכביכול מתייחסים לנושאים הרציניים, זוכים לצעקות, השפלות והכפשות פומביות על בסיס קבוע כי לא הלכו בקו המחשבה של העורך. הדוגמה הכי בולטת וקשה לכך מצורפת בקובץ הזה מדקה 2:09.

סנקציה- המערכון בא במטרה ללגלג על אתרי הספורט שכמו העורך, מעוניינים בהכנסות ובהיכנסויות לאתר ולכן סוטים מהנושא פעמים רבות ומשתמשים בביטויים שוביניסטיים ופוגעים "אני יכול לכתוב יבש 'ריאל מדריד ניצחה את פריז סן ז'רמן', ואני גם יכול לכתוב 'רונאלדו משחיל צרפתייה'".

גיבור קומי- העורך הראשי

קורבן קומי- עובדי האתר (בדגש על פינטו)

פוליסמיות (טקסט פתוח)- יש שימצאו את התנהגות העורך הכרחית בחלק מהמקרים, ויש שימצאו אותה שגויה ולא נכונה. הטקסט הוא במטרה לעורר את הצופים לפרובקטיביות הרבה באתרי הספורט, העורך הוא רק דמות פיקטיבית ומוקצנת שמשמשת כבסיס לעירום שרץ באתרים.

מדיה, הומור ושינויים חברתיים- נראה כי העורך הוא דמות שובינסטית שרואה בגוף האישה כמקור להכנסות הכלכליות שלו. לכן, לא אכפת לו לחשוף תמונות פרובקטיביות עם טשטוש מינימלי של נשים (רקע מגדרי).  

בחדר ההלבשה של קבוצת הכדורגל:

הציטוט: "כדורגל זה החיים שלי, ואם זה אומר להישאר בארון- כנראה שזה הגורל שלי"

מערכון זה מתייחס לאמרה "אין הומואים בכדורגל", שהיא כמובן לא נכונה. המערכון מתייחס לשחקני הכדורגל ששומרים את נטייתם המינית לעצמם ואף מתביישים בה כיוון שדבר זה אינו מקובל בכדורגל. סטטיסטית, 1 מכל 10 גברים הומוסקסואל, מה שמחזק את כך שהאמרה שקרית, שכן ישנם אלפי קבוצות כדורגל ומאות אלפי שחקנים ברחבי העולם. במערכון מוצגים שני שחקני כדורגל בארון כאשר הם משתמשים בתירוצים על מנת ליצור קרבה פיזית ומגע ביניהם, ובכל זאת צוחקים ומלגלגים על הומוסקסואלים.

תאוריית ההרפייה- ההצגה של השחקנים מראה את הביקרות המועברת עליהם, שהם מתביישים בנטייה המינית שלהם, והם נוגעים בנושא זה בצורה עקיפה.

מדיה, הומור ושינויים חברתיים- עם עליית המודעות לקהילה הלהטב"ית כך גם יש יותר נגיעה בנושאים אלו גם במקומות שנראה כי אין ביניהם קשר (כמו הומואים וכדורגל).

לירוי:

הציטוט: "ההורים פשוט הופכים להיות מטורפים. יש להם איזשהו רצון, איזשהי שאיפה או אשליה שהילד שלהם הולך להיות מסי החדש"

לירוי הוא ילד בן 8 בקבוצת כדורגל לילדים. הוריו מאוד מעודדים ותומכים בו אך נראה כי לירוי עושה זאת מחוסר ברירה שכן הקשר בינו לבין כדורגל הוא מקרי. לאורך המערכון נראה כי לירוי אינו מעוניין לשחק כדורגל, שכן הוא לא פעיל במגרש, הוא מתעסק בדברים שונים במהלך המשחק, וכששואלים אותו איזה שחקן הוא רוצה להיות כשיגדל, הוא עונה "תובל שפיר" (שחקן טלווזיה).

סנקציה- המערכון מותח ביקורת על קבוצת ההורים ה"פושרים"  שמשתלטים על חיי ילדיהם במטרה להגשים את חלומם בלי להקשיב לרצון הילדים. 

פוליסמיות (טקסט פתוח)- התכנים במערכון יכולים להיות מובנים על ידי הצופים בשתי דרכים מרכזיות: הראשונה- הילד נתון לבחירת הוריו, ועליו להקשיב להם כי הם יודעים בצורה הטובה ביותר מה נכון בשבילו. הם בסך הכל מנסם לכוון אותו גבוה. השנייה- ההורים פוגעים בילד ואינם מתייחסים לרצונות שלו. הוא חסר כוח מולם ולכן עליו מחוסר ברירה לעשות כדבריהם.